סאטירה. הסטודנטים והמודעות מומצאים. לא תיפתח כאן הרשמה.אז מה עובד?

הבעיה ברשתות חברתיות?
לא אנחנו בנינו אותן.

פייסבוק התחיל בהרווארד ב־2004. באותו קמפוס נבנה גם HarvardConnection, בהמשך ConnectU. היריבות הגיעה לבית המשפט. הסיפור לא מוכיח שהיה שם אינטרנט תמים שרק חיכה שיחזירו אותו.

אבל לנו יש פתרון הנדסי: נבנה שוב רשת לסטודנטים ונכתוב שהיא שלהם. תל אביב כבר עשו אותו דבר בצבע אחר. הם קוראים לזה קהילה. אנחנו קוראים לזה מערכת מבוזרת. בינתיים בשני המקומות מחפשים מחשבון.

האופנה חזרה. הביטחון העצמי לא הלך לשום מקום. שני האתרים הם סאטירה, לא חברות בהקמה. הרשת הזאת לא תושק, גם אם נעבור את כל הבדיקות.

יש עם מי לעלות.

שאלה בתרגיל. מקום בשולחן. מם שמבינים רק כאן.

2 מודעות בלוח

נפגשים כדי לטעות מול הלוח

אני מבינה אינדוקציה עד הרגע שצריך להוכיח משהו. מחפשת עוד שניים או שלושה לפתור יחד, בקצב שבו מותר לשאול למה. גם ״לא הבנתי את השאלה״ זו נקודת התחלה.

המרחק הוא עניין של השקפה

״זה ממש ליד״

בטכניון זו יחידת גובה.

ההתנסות נשמרת רק בדפדפן הזה. מודעות, תגובות ושמירות לא מתפרסמות ולא נשלחות לאנשים אחרים.

לפעמים עדיף אחד על אחד.

טיוטה בלבד. אין כאן נמען מחובר או הצפנה מקצה לקצה.

אפשר לנסות לכתוב. להקים תשתית תקשורת עולמית כדי לשאול אם מישהו הבין את סעיף ב׳, אולי קצת נסחפנו.

הטיוטה נשארת בזיכרון העמוד ונמחקת ברענון. שום דבר לא נשלח.